בראשית היתה בת קול

בחדר פשוט
בין קירות חשופים
בקע לו צליל זך ורך
פיזז, עליז ולחש לי כך:
מיד לתוך נפשך אברח!
ובפאתי נישמתך אזרח.
אך את בוראי לא אשכח,

פניו עוטי סוד
ורוגע מלא הוד.

חשבת שאני דו?
או סול כל יכול?
אך לא!
אני המלאך
שאליך נישלח
להרגיע מכאוב נידח
שנישכח.