שמאן
בעבר
הרחוק ביערות
קדומים
חיו
ופעלו ציידים
נוודים.
יום
אחד צייד נפגע
במחלה אנושה.
שבוע
ימים היה שרוע
ללא תחושה.
כשפקח
החולה את עיניו
חש
את כח הריפוי
הגואה בקרביו
והחליט
להקדישו לאחיו.
כך
נולד השמאן
הראשון
אבי
הרופאים הקדמון.
שאלוהו
אחיו מה מקור
כוחך?
"איני
יודע"
השיב
במבוכה.
אך
הם התעקשו ודרשו
הסבר.
הסכים
השמאן והחל
מספר:
רוח
יער,
נימפה
בת אור
בחולה
מצאה מיסתור
אני
שיכנעתיה ממנו
לעבור
ולחיק
היער לחזור.
עברו
שנים,
העם
סגד לכהן
שאת
מהות הסבל החל
בוחן:
לא
נימפה אלא עשתורת
את
החולי תבעיר.
נזבח
ונקטיר לה
קטורת
והיא
אותו תסיר.
כשיהושע
על יריחו עט
הכריז
הכהן לעם הנבעט
לפתח
החולי רובץ
החטאת.
הנוצרים
שהמליכו את
הגרוע
פסקו
שהחולי הוא בטוי
הרוע.
והיום
שוכן השמאן
בניבכי
נשמת האמן.
ג.
זיצ'ק
-----------------------------------